שלום לכולם. אני ממשיך השנה מסורת שהתחלתי לפני שלוש שנים, לפיה לאחר כל משחק אני מעלה נקודה למחשבה, שאולי תעורר דיון מעניין או תיתן זווית קצת שונה של מה שכולנו כבר ראינו. אם יהיה עוד משהו לכתוב, אז אולי תהיה יותר מנקודה אחת, אבל אנסה לצמצם כי בסך הכל כולם כבר כותבים (כמעט) את הכל, ואין צורך לחזור על הדברים. אז בואו נתחיל, עם הבהרה: הטור הזה עולה ממש מאוחר, בגלל סופש מטורף שלא היה לי זמן לקרוא או לכתוב בו הופס (מה שאומר שאת רוב מה שאנשים כתבו או אמרו לא ראיתי/שמעתי).

וואו. זה התחיל פשוט וואו. אני לא מדבר על המשחק בכללותו, אלא על הרבע הראשון שנפתח באינטנסיביות ואגרסיביות שלא ראינו כל הפלייאוף. Every possession matters, כמו שנוהגים לפמפם לנו, והפעם נדמה שזה לא סתם מס שפתיים, אלא משהו ששתי הקבוצות מאמינות בו לחלוטין.

הרבע הראשון הזה ניפץ, אצלי לפחות, חששות ברורים שריחפו מעל הסידרה הזו, ומעל הקבוצה מהמפרץ. התמה הכללית היתה (ואולי עודנה?) שגולדן סטייט הם קבוצה כייפית, שבאה לשחק את המשחק שהיא אוהבת ולהנות ממנו. זאת בניגוד לקאבס ולסטראוטיפ המזרחי, שבא "לעבוד קשה" ולשחק קשוח, כי הניצחון מעל הכל. אין להם (לווריורס) את הקשיחות המנטלית לעמוד בקרבות ובמלחמת חפירות (נוט טו מנשן את המאמן הרכרוכי שעומד עכשיו על הקווים). זה היה המקרה אולי בשנתיים הקודמות – ובעיקר בשנה שעברה – אז הווריורס נכוו כי באמת ובתמים האמינו שזה שהם קבוצה טובה יותר יביא להם את הניצחון.

ובכן השנה – No, sir. מה שראיתי ברבע הראשון (וגם בהמשך המשחק) זו קבוצה שלא חושבת שמגיעה לה הכל, שלא נרתעת ממגע וממאבק על הלוחות, שלא מפחדת, כמאמר רבנו גרשון מאור ההיכל, לבצע 50 עבירות כדי שישרקו לה רק 20. מבחינתם, שיפי הנפש יצקצקו בלשונם והם יאספו את ה-W. או כמאמר מנחם בגין ז"ל: "ואם יש אנשים שיעקמו את האף, אז בסדר, שיהיה להם אף עקום".

אפשר לומר, שגולדן סטייט הבינו שלשחק יפה זה כיף גדול ומביא נצחונות בעונה הרגילה ואולי אף בפלייאוף, אבל כשמגיעים לגמר – זה הזמן לעבוד, לא להנות. כשהם מגיעים במוד מנטלי כזה, זה מרגיש כמו מכבי תל אביב של לפני כמה עשורים: קבוצות ידעו שיש סיכוי להפתיע רק אם מכבי תהיה מנומנמת. אם לא – תשכחו מזה. התחושה שלי היא שזה מוד שמביא איתו דווקא קווין דוראנט, שלמרות התדמית הנקייה שלו הוא הרבה פעמים דומה יותר לדריימונד גרין מאשר לאחים ספלאש. אם המטוטלת המנטלית הקליפורנית הזו תמשיך לנטות לכיוון ה"סכין בין השיניים", אני לא רואה הרבה סיכוי לקליבלנד. נדמה, שהמשחק המקדים שהקאבס שיחקו עם המזרח לאורך העונה הרגילה, שלאחריו חשפו את פרצופם האמיתי בפלייאוף, חוזר אליהם בהפוכה מכיוון הלוחמים, שפתאום actually live up to their names – Warriors.